הוא מנסה לגעת בשורשים היהודים וההיסטוריים של עם ישראל באופן עקבי. בשנים האחרונות פרץ לתודעה דרך שורה של אמירות חזותיות ציוניות חזקות, הניזונות מאקטואליית ההינתקות.
אמירותיו הייחודיות הבאות לידי ביטוי ביצירות, אינן פוסקות מלהתסיס ומלהעלות שאלות יהודיות קיומיות לדיון ציבורי נוקב. עבודותיו מצוטטות בכנסים רבים על ידי אנשי אקדמיה ומחקר וההוצאה לאור "ראובן מס" עומדת להוציא בקרוב "ספר אמן" שיכלול מאמרים של מיטב החוקרים על מכלול יצירותיו בעריכתה של המשוררת חוה פנחס כהן.
הוא זכה בפרסים ראשונים רבים בתחרויות להצבת פסלים במרחב הציבורי. יותר משלושים פסלים שלו נבחרו והוצבו במקומות שונים בארץ ובחו"ל.
מבקרת האמנות צפורה לוריא ז"ל שליוותה לאורך שנים את עבודתו של אבנר בר חמא, הטיבה לנסח ולנתח את אמנותו:
"מר אבנר בר חמא הוא מהדמויות היותר פעילות והיותר משמעותיות בתחום היצירה היהודית העכשווית.
שליטתו המרשימה באמצעים הפלסטיים המגוונים (רישום, ציור, פיסול, וידאו, מחשב), סקרנותו, התעדכנותו המתמדת ויכולת האדפטציה הטכנולוגית שלו הובילו אותו ליצירות מורכבות ועשירות אמצעים.
בעבודותיו אלה, מפגין בר חמא את אפשרות התגלותם של המושגים הקדמוניים של התרבות היהודית בכלים היפר עכשוויים.
גישתו של האמן אל הסמלים הקולקטיביים היא אמפטית ומלאת יראת כבוד. בכך הוא מתייחד באופן ניכר ביותר בזירת האמנות העכשווית בכלל והאמנות הישראלית-העכשווית בפרט. בר חמא הוא "אמן ציוני מעורב", שקולו הוא זה של יהודי מאמין השב לארצו.
עולם המקורות, אם כן, כמסה רוחנית, חווייתית, ערכית-נורמטיבית ולשונית, הוא הקוד להבנתו של האמן במכלול יצירתו.
בעבודתו של בר חמא ישנה הסתכנות ותעוזה. זאת, הן מצד היותו יהודי מאמין, הן מצד היותו אמן עכשווי המחוייב לאמנותו. הוא מתגרה, בו זמנית, בשני הפרמטרים הנ"ל ובאפיוניהם הרווחים: עולם האמונה כבלתי סובל את השפה החזותית, ועולם האמנות כבלתי סובל מטענים ספרותיים, מילוליים ואידאיים.
בעקבות עבודתו מפלס האמן-במאמץ ובאומץ- דרך ייחודית בעולמה התוסס והמתחבט של האמנות הישראלית.
על פעילותו לעידוד היצירה בקרב הציבור הדתי לאומי, כתב דוד שפרבר באחד מאמריו "אבנר בר-חמא הוא הדמות הבולטת ביותר בפעילות למען הפרחת השממה האמנותית בציבור הציוני דתי. יוזמתו להציג תצוגות אמנות במסדרון מכללת ליפשיץ בירושלים והרעיון להקים בית ספר דתי לאמנות באוניברסיטת בר-אילן מתווספים לפועלו בתחום זה...."
"...לא רק שהוא רואה חשיבות בעידוד היצירה בעולם האמוני ובקרב מתנחלים, הוא גם מעודד ליצור אמנות מתוך השפה והתכנים הייחודיים לעולם אידיאולוגי זה ולאגד סביבם תצוגות...
דומה שגישתו והאסכולה שמתהווה סביבה מכוונות לא רק להרחיב ולאתגר את השיח המרכזי, אלא גם להציע לו אלטרנטיבה".
במקום אחר כתב: הנאמנות הלא מתפשרת של בר חמא, הן לעולמו הרוחני והן לעולמו האמנותי, שאינה מנסה למצוא חן או להיות תקשורתית, מציעה קול אחר, שהוא נטע זר בכל אשר יימצא".
